בית ספר איזורי נופי גולן
לוח מודעותמערכתמקצועות לימודלוח מבחניםמשו"בבעלי תפקידיםלימודים בשעת חירום

מסע לפולין 2008

מסע פולין, מחזור כ"א, "נופי גולן" כב' באלול תשס"ח. 22.9.08 נאום סיכום מסע, נאמר בטקס סיום המסע בעיירה קילצה, בה נעשה פוגרום ביהודים ששבו אל העיירה אחרי המלחמה, בניסיון לשקם את חייהם. תלמידנו היקרים, יצאנו למסע בעקבות הקהילות היהודיות שחיו כאן על אדמת אירופה ואינן עוד... יצאנו למסע עם שאלות גדולות וקשות...בניסיון להבין... למצוא תשובות...ואולי השאלות רק התעצמו... השואה היא טרגדיה בלתי מפוענחת...אולי דרוש עוד זמן כדי להבין את פשרה...ואולי אין פשר. איך קרה שעם תרבותי לכאורה, כמו גרמניה המליך עליו חבורת פושעים, וייפה את כוחה לבצע את הפשע הנורא בהיסטוריה?? איך אפשר להסביר את הסתתרות הבינה?? האם זו תאונה של ההיסטוריה או אופיו האמיתי של העם הגרמני?? והאם יש גרמניה אחרת?? ואיפה היה העולם?? האם באושוויץ חנקו גם את הצדק?? ואיפה היה אלוהים?? ואולי צריך לשאול: איפה היה האדם?? איך אפשר להיות איש S.S. וכיצד יכול האדם להפוך למפלצת?? השואה היא עדיין חידה בלתי נתפסת...אך חובתנו להמשיך ללמוד ולחקור ולנסות להבין את פשרה.... מעניין איך אחרי השואה המשיך העם היהודי להתקיים?? הרי עוצמת ההרס הייתה אדירה... מסתבר שיש ביהודים איזו אופטימיות ...ואחרי השואה, במקום להתפזר ולעזוב הכל, קמה המדינה. זו תפיסה מאוד יהודית...אף פעם לא מתייאשים. אחרי חורבן בית שני חוברה המשנה ונוצר התלמוד. זו גדולת העם! יש אופטימיות אדירה...אמונה בקיום היהודי...ואולי זה סוד קיומנו הנצחי. בעיניי, אחת הסיבות ללימוד השואה היא, האמונה באדם, האמונה בתיקון עולם. עלינו לחפש את האדם בכל זוועות השואה...זה שמצא את האפשרות או היכולת לעשות בכל זאת משהו... האמונה שיכול להיות עולם יפה יותר. שאדם לאדם, חייב להיות אדם... חסידי אומות העולם הם ההוכחה לכך. זה אומנם טיפה בים...ובכל זאת... אנחנו שבים עכשיו הביתה אחרי חוויה מטלטלת מאוד וללא ספק מעצבת נברנו בתוך שק הנדודים היהודי...הלכנו ברחובות העיירה היהודית... בית הכנסת השפוף שליד הנהר לא נמצא עוד...ולא מהומת השוק המוכרת.... גם לא שלוות השבתות...רק אפרוריות המכוסה בדמעות... ביקרנו בבתי הקברות היהודים, ובבתי הכנסת, ברחובות הגטו ובכיכר השילוחים...במסלול הגבורה בגטו וארשה בעקבות סיפור המרד...בבורות הירי ובמחנות המוות – חלמנו, מחנה הטירה ומחנה היער, יער לופוחובה, טרבלינקה, מיידאנק, אאושוויץ-בירקנאו... חבורת נערים ונערות צועדת בקור ובגשם בעקבות בני עמנו האבודים שואלים עוד ועוד שאלות...מנסים להבין...מנסים לדמיין את חייהם...את סבלם...את כאבם... חשים תסכול אדיר ועצב עמוק הו כמה עצב... אחת הבנות הלכה לצידי במיידאנק ואמרה: לו אני הייתי כאן...רק מהעצב הייתי מתה... אלו מכם שהבינו שכדי שהמסע הזה יהיה משמעותי, עליהם לקחת בו חלק פעיל, לעשות עבודה עם עצמם, ממשיכים בעצם תהליך של ברור מעמיק של זהותם, של חיפוש ושל התבוננות פנימית... המסע הזה לא היה רק מסע בעקבות סיפור השואה אלא גם בבחינת הרלבנטיות שלה לחיים שלנו היום, של כל אחד מאיתנו... המסע מאפשר לנו לבחון את התנהגותנו המוסרית, את מקומנו במעגלי החיים השונים, את מערכות היחסים שלנו עם הורנו, עם חברנו ובכלל... וגם לבחון אותה ביחס לעתידנו...הן האישי והן כחלק מעם ישראל...וממדינת ישראל. התהליך הזה רק החל...יקח לכם זמן לעכל ולעבד את חוויות המסע... אני מקווה שמתוך הבלבול ועומס החוויות יצמחו גם תובנות חשובות. היו לא מעט רגעים שהיינו ממש גאים בכם! אתם אנשים סקרנים, חושבים, חכמים, איכפתיים...וגם ילדים מאוד טובים. ועכשיו...מתוך העצב, הדמעות והרוך...נחזור הביתה חזקים יותר...ומבינים יותר שהבית זה במקום אחד – בארץ ישראל! נחזור אל הנופים המוכרים והיפים כל כך אל המקום היחידי שבו אנו מרגישים תחושה של בית...המקום שהוא הבית! למרות כל הצרות והבעיות. אני מקווה שאנו חוזרים כאנשים טובים יותר...מתחשבים יותר...אכפתיים יותר...אוהבים יותר... אחרת לא השגנו דבר. "הרהרו וזכרו כי כל זאת אירע והיו הדברים האלה: אשר אני מצווכם לחקוק בלבבכם ושיננתם אותם לבניכם בשבתכם בבית ובלכתכם בדרך, בשבתכם ובקומכם..." פרימו לוי. ולבסוף תודות... תודה לחגית המופלאה שהובילה אותנו בשבילי המסע והפכה אותו למעניין ומשמעותי כ"כ...שהייתה אוזן קשבת לרבים מכם וגם לנו...שבשקט שלה ובשלוות רוחה יש המון עוצמה... תודה לשלום שבחוכמתו כי רבה, ברגישות שלו, ביכולת המדהימה שלו לקרוא את השטח ולעשות מעשה, השפיע באופן משמעותי על ניווט המסע ועל תכניו...מה הייתי עושה כאן בלעדיך?? תודה לרועי הקב"ט שלנו שעשה מעל ומעבר כדי לדאוג לנו ולשמור עלינו מכל משמר...ולהחזירנו הביתה בשלום... גילינו שמבעד למעטה הרצינות והקשיחות הוא בעצם ס-ב-ב-ה...גם יפה וגם אופה...מנגן ופותר חידות... ומעניין מה עוד?? בשביל זה אנחנו זקוקים לעוד מסע... ותודה לכם תלמידי היקרים, על שאני לומדת מכם כ"כ הרבה...ודרככם לומדת גם על עצמי... על שאתם מציבים בפני עוד ועוד אתגרים על שאני חווה איתכם כ"כ הרבה חוויות מרגשות לאורך השנים. אני בהחלט גאה בכם!! אוהבת, אני -תקווה.

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]

[ללא כותרת]
דף הבא >>